החלטה בתיק בפ"ת 6077-05-12

בפני בקשה לפי סעיף 46ב(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן:" הפקודה") לפסילת המשיב מלהחזיק רישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, זאת לאחר שהמדינה הגישה כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 64 לפקודה.

על-פי העובדות בכתב האישום נטען כי ביום 23.2.12 נהג המשיב ברכב בכביש 554 מכיוון דרום לצפון, התקרב לצומת הכניסה למושב גן חיים (להלן: "הצומת") במטרה לפנות שמאלה. בכיוון נסיעת המשיב שני נתיבים לישר ונתיב נוסף לפונים שמאלה כאשר בקצה הנתיב השמאלי קו עצירה (להלן: "קו העצירה").

באותה העת, במסלול הנגדי (מדרום לצפון), רכב פבל גורליק על אופנוע (להלן: "רוכב האופנוע") והתקרב אף הוא לצומת. נטען כי המשיב הגיע אל הצומת מבלי לעצור בקו העצירה או בקו הצומת ומבלי שהבחין ברוכב האופנוע ממולו בנתיב הנגדי, המשיך בנסיעה רצופה, פנה שמאלה לכיוון מושב גן חיים וחסם את מסלול נסיעת האופנוע. רוכב האופנוע בלם בלימת חירום אך לא הצליח לחמוק. האופנוע פגע בקצה הפינה הימנית אחורית של רכב המשיב, רוכב האופנוע נחבל בראשו, נזרק מהאופנוע, סבל מחבלות קשות ופונה ללא נשימה ודופק לבית החולים, שם נקבע מותו.

טענות הצדדים

טענת המדינה בבקשה היא, כי בהתאם לסעיף 46ב(א) שבפקודה, קמה חזקה לפיה על בית המשפט להורות על פסילתו עד לתום ההליכים של כל מי שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו אחריות לגרם תאונה בה נהרג אדם. הנטל המועבר אל כתפי המשיב לסתור חזקה זו הינו נטל כבד מאוד. לטענת המדינה, אופן התנהגות המשיב מלמד על הסכנה שבהמשך נהיגתו לעוברי הדרך.

נציגת המדינה המציאה לעיונו של בית המשפט את תיק החקירה ובו גיליון הרשעותיו של המשיב לפיו לחובתו שתי הרשעות.

ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה אך טוען הוא לעניין מסוכנותו של המשיב. ב"כ המשיב ציין כי המשיב עולה חדש, נוהג מזה 10 שנים ולחובתו רק שתי עבירות כאשר לשיטתו מדובר בעבירות קלות.

לעניין נסיבות ביצוע התאונה טוען ב"כ המשיב, כי לא היה מסומן על פני הכביש קו עצירה והמשיב, בניגוד לטענת המבקשת, עצר רכבו לפני שביקש לפנות שמאלה. עוד ציין ב"כ המשיב כי מייד לאחר התאונה יצאה ועדת ביקורת ובדקה את הצומת. התברר כי מדובר בצומת שהינו מפגע בטיחותי כאשר התמרורים בו לא הוצבו בהתאם לכללים וניתנה הוראה לרמזר את הצומת מחדש, וכך, לטענתו אכן נעשה לאחרונה.

עוד ציין ב"כ המשיב את המהירות הגבוהה, 85.7 קמ"ש, בה נסע רוכב האופנוע כאשר המהירות המותרת במקום הינה 60 קמ"ש. וכן כי רוכב האופנוע לא היה מורשה לנהיגה על סוג האופנוע עליו רכב. לפיכך מציין ב"כ המשיב כי המשיב אינו מסוכן ויש להחזיר לו את רישיון הנהיגה.

ב"כ המשיב המציא פסיקה לפיה, החזירו בתי המשפט השונים את רישיונות הנהיגה לכאלה שהואשמו ברגימת מוות ברשלנות.

דיון
בסעיף 46ב  לפקודה נקבע :       

"(א)  הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בעניינו.

  (ב)  בטרם יורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א), ייתן בית המשפט לנאשם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, ורשאי הוא שלא להורות על פסילה כאמור, אם שוכנע, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור."

המחוקק לא קבע אילו שיקולים על בית המשפט לשקול בבואו לקבל החלטה בעניין הפסילה.  שיקולים אלה הוגדרו בפסיקה.

בבש"פ 8161/06 - אליעזר גבריאל נ' מ"י [פורסם בנבו] מבהיר כב' השופט חשין את השיקולים המנחים את בית המשפט בבקשה להארכת פסילתו של רישיון הנהיגה עד לתום ההליכים:

  "על בית-המשפט לבחון תחילה קיומן של ראיות לכאורה להרשעת הנהג בעבירה המיוחסת לו; ואם מצא כי אלה קיימות, עליו לעבור ולבחון האם נהיגתו מסכנת את הציבור. בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שיקולי ההגנה על האינטרסים של הנהג הפוגע, ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים"

הנטל הוטל על התביעה להראות כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת האשמה. בית המשפט נדרש לבחון האם התביעה הרימה את הנטל והאם הנהג מהווה סכנה לציבור. מסוכנות נבחנה כפי שנקבע בפסיקה, על פי נסיבות התאונה ועברו התעבורתי של המשיב. בית המשפט מתחשב גם בנסיבותיו האישיות של המשיב. צרוף כל השיקולים הללו הוא שיביא את בית המשפט לקבוע האם יש לפסול את המשיב עד תום ההליכים אם לאו.

כפי שניתן ללמוד מלשון החוק, עיקרו של התיקון בפקודה משנת 2007 בכך שקבע את " חזקת המסוכנות " של נהג המעורב בתאונה קטלנית, והעביר את נטל הראיה להוכיח כי אינו מסוכן - על הנהג.